לפני: לד׳ שיניים טובות. כל השנים ידע שיש לו שינויים, אף פעם לא עשה אפילו סתימות – הלך מספר פעמים לשיננית, אבל תמיד זה כאב כל כך אחרי הטיפול, שהפסיק ללכת גם לשיננית. זהו סיפור קלאסי של אדם עם מחלת חניכיים כרונית. החיידקים הגורמים למחלת חניכיים והחיידקים גורמי העששת שונים ולכן פעמים רבות נראה מטופל עם מחלת חניכיים חריפה וכמעט בלי טיפולי שיניים ״רגילים״ (כגון סתימות וטיפולי שורש).
מחלת חניכיים היא מחלה כרונית (כמו לחץ דם, סכרת וכו) שאפשר לעצור בטיפול מתמיד וקבוע, אך ללא הקפדה על טיפול מסודר המחלה תתקדם באיטיות. בניגוד לעששת (חורים) הגורמים לכאב, מחלת החניכיים כלל לא כואבת. עם הזמן החניכיים מדממות ובהמשך שיניים מתחילות לזוז. כשהשיניים כבר זזות, בדרך כלל כבר לא נותרות עוד אפשרויות טיפול רבות, פרט לעקירת כל או רוב השיניים.
במצב זה הגיע אלינו ד׳. כל השיניים זזו. הוא כבר לא יכול ללעוס כלום, חוץ ממזון רך. השיניים מוחזקות בעצם בעיקר על ידי האבנית המרובה שמחברת ביניהן. כשגוש אבנית מתנתק ונופל, השיניים פתאום זזות ממש. בנוסף, ד׳ חושש מהטיפול הכירורגי הגדול לו הוא זקוק.
אחרי: הטיפול הנדרש הינו עקירת כל השיניים וביצוע שתלים בכל הפה. שמונה שתלים בכל לסת. בגלל כמות הדלקת לא ניתן להעמיס את השתלים בגשר מיידי. השתלים צריכים לעבור ריפוי איטי ואידיאלי בלי לחץ. לשם כך השארנו ארבע שיניים (כמעט אבודות) בכל לסת שהחזיקו גשר זמני למשך תשעה החודשים שהיו נחוצים לריפוי וקליטת השתלים ובניית העצם הנרחבת שבוצעו.
הטיפול בהרדמה אכן ארבע וחצי שעות במהלכו נעקרו כל השיניים למעט שמונה, בוצעו הרמות סינוס ובניות עצם, שתלים ושני גשרים זמניים על שמונה השיניים הנותרות. כעבור תשעה חודשים נעקרו שמונה השיניים שנותרו באופן זמני ונמסרו גשרי חרסינה קבועים על השתלים.
גם השתלים עלולים לחלות במחלת חניכיים, אנו מקפידים כעת ביחד עם ד׳ על טיפול שיננית כל שלושה חודשים כדי למנוע זאת!